ומנגד ON THE OTHER SIDE
שאלה למחשבה.....
כמה
רעיונות לשאלה אז למה לא בעצם סחפה אותנו טכנולוגיה זו כבר לפני כמה וכמה שנים, הן
בפן המקצועי (מפעלים, בתיה"ח, מקומות עבודה, וכו') והן בפן האישי?
להלן
כמה תשובות :
- מחיר - בעבר היה המחיר
המינימלי כ-20 סנט לתג, אולם מחירים אלו, בעיקר לתגים פסיביים, נמצאים
בירידה. ניתן לקבל בהזמנות בהיקפים של מיליוני פריטים מחירים של כ-5 סנט לתג.
- קריאה בו זמנית של מספר
תגים גדול מצריכה מספר קוראים.
- התנגשות קוראים - אות
מקורא אחד יכול להתנגש עם אות מקורא אחר, כאשר קיימת חפיפה בין שטח הכיסוי של
שני הקוראים. ניתן לפתור את הבעיה באמצעות טכנולוגיה של סנכרון מערכות (TDMA- Time Division Multiple Access)
אשר בה
הקוראים מונחים לסרוק בזמנים שונים. הדבר גורם לכך שכל תג הנמצא בשטח החפיפה
של שני הקוראים יקרא פעמים ולכן יש לכוון את המערכת כך שתג שנקרא על ידי קורא
אחד לא יקרא על ידי האחר.
- אי הסכמה עולמית בנושא
הקצאת התדרים הגבוהים- קיימת מחלוקת בין אירופה וארצות הברית -בארצות הברית
תחום התדרים סביב 900MHz
מיועד לשימוש
חופשי בעוד שתדרים אלו תפוסים באירופה וכן בישראל. בתחום התדרים הנמוכים ישנה
הסכמה בין ארצות הברית לאירופה.
- רוב התקנים אינם מוסדרים -
חוסר תקינה מביא לכך שלפעמים אין אפשרות למעבר תגים בין חברות ומדינות.
לדוגמה: תג העובר מחברה לחברה אשר משתמשות בטכנולוגיות RFID, מצריך התקנה של אותה המערכת מאותו
היצרן. בימים אלה נכתבים תקנים וכן מאוחדים תקנים של ארגונים שונים תחת
ארגוני תקינה בינלאומיים כדוגמת ISO. ל-ISO תקן ISO/IEC 18000 המדבר על כל תחום ה-RFID[4].
- פגיעה בפרטיות - בשילוב עם
מאגרי מידע גדולים ניתן להשתמש בשבבי התיוג על מוצרים שונים לחשיפת מידע אישי
על אנשים. כמענה חלקי לבעיה זו מיוצרים שבבים שהתקשורת בינם לבין הקורא
מוצפנת כך שגורם חיצוני לא יוכל לקרוא אותה.
